הקירות של טירת ורדונו ספגו לא מעט מאורעות היסטוריים. האחוזה המפוארת, שבנייתה החלה בשנת 1500 על ידי משפחת צ'ראטו, עברה מאז לא מעט ידיים של משפחות אצולה איטלקיות, עד שנמכרה בשנת 1838 למלך קרלו אלברטו, אשר הפקיד אותה בידיהם של ייננים שלמעשה ייצרו בה את יין הברולו המודרני הראשון (לפחות על-פי אחת הגרסאות, ואם ביקרתם אי-פעם בפיימונטה, אז אתם יודעים שלכל סיפור יש כמה וכמה גרסאות שונות). בשנת 1909 נמכרה הטירה לג'ובאני בטיסטה בורלוטו, (Burlotto) מי שנודע בכינוי קומנדטורה, אשר הוענק על ידי המלך לאזרחים שעשו חיל במקצועם.
בורלוטו, קומנדטורה בשבילכם, כבר החזיק ביקב מכובד משל עצמו באותה עת, אותו הקים במו ידיו. בניגוד ליצרנים אחרים בברולו של אמצע המאה ה-19, שנהגו לרכוש ענבים ממספר מגדלים מקומיים, בורלוטו רכש חלקות כרמים מובחרות והפיק יין מענבים שהוא גידל בעצמו. היין של בורולטו, כך לפי עדויות היסטוריות, נמכר כבר אז בבקבוקים ולא בחביות או דימיג'אנים כפי שהיה נהוג בברולו באותם ימים. כך, בעידן שבו ייננים לא נחשבו לכוכבים כפי שהם היום, נהנה קומנדטורה בורלוטו ממעמד של יצרן קאלט אשר יינותיו נצרכו באופן תדיר על ידי משפחות האצולה והמלוכה של איטליה.
לאחר לכתו של ג'ובאני בטיסטה בורלוטו, חולק רכושו בין היורשים. יקב ג.ב בורלוטו (שמוחזק היום בידי פאביו אלסנדריה, דור חמישי למשפחה) הוא עדיין אחד השמות שאזכורם מעביר בשוחרי יינות ברולו רעד קל בכנף, בעוד קסטלו די ורדונו נותר אמנם שם קצת פחות מפורסם, אך כזה שידוע ביינות ברולו וברברסקו צנועים, אותנטיים ואלגנטיים.
אך היו לאחוזה גם ימים פחות טובים. בין השנים 1930-1950 שהה ג'יובאני בטיסטה בורלוטו, נכדו של הקומנדטורה מהצד שירש את קסטלו די ורדונו, באריתראה, והכרמים הוזנחו. עם שובו לאיטליה, שיקם ג'יובאני את הכרמים ואף הקצה חלק מהטירה להקמת בית מלון ומסעדה. מרתפי היקב שופצו וחודשו והיו מוכנים שוב לקליטת ענבי הנביולו המקומיים.
היום זו גבריאלה בתו של ג'יובאני שעומדת בראש היקב לצד בעלה פרנקו ביאנקו, אשר הגיע בעצמו ממשפחת יין בברברסקו, והביא כנדוניה חלקות כרמים משובחות בכרמים הנפלאים Rabaja ו Fasèt. פרנקו, שדוגל בעבודה מסורתית ונטולת התערבות בכרם, נטל על עצמו את ניהול כרמי היקב והותיר את מלאכת הייננות ליינן מוכשר בשם מאריו אנדריון, אשר התלמד במשך שנים אצל המשפחה.
העשייה ביקב מתכתבת עם המסורת של יצירת יינות ברולו וברברסקו. זה אומר תסיסה ספונטנית באמצעות שמרי בר, השריות ארוכות והבגרה במכלים גדולים עשויים עץ סלאבוני (עץ שמקורו בקרואטיה). היינות מבגירים למשך זמן ארוך במרתפי היקב בטרם הם יוצאים לשוק, זאת על-מנת שיגיעו לצרכן מוכנים ככל ניתן.